ב 1959 חתולה טועה ילדה גור מוזר למראה, בעלי שיער מקורזל. האישה שמצאה אותם קראה לגור קירלי        (Kirlee), והוא האב של גזע מיוחד ונפלא של חתולים שידועים היום בשם ''דבון רקס''.

הדבון רקס של ימינו נראה זהה לאבותיו- אוזניים ענקיות, ממוקמות נמוך בצידי הראש, פנים כמו שדון, עם עיניים גדולות בולטות ואף קצר. הפרווה שלו בעלת גלים רפויים, ותלתלים המכסים את גופו בצורה מעודנת. תכונה לא רגילה זו מקשטת את הגזע שאישיותו בשילוב עם האינטליגנטיות והידידותיות שלו מייחדים אותו.
חתולים בגודל בינוני, הבוגרים שוקלים בערך 2.7-4 ק''ג. זכרים כבדים יותר מנקבות.

הפרווה שלהם שונה מחתול לחתול, מפרווה פרועה וסתורה המעוצבת בצורת תלתלים משוחררים עד לפרווה דקה מאוד. הפרווה יכולה להשתנות לאורך החיים של החתול, כאשר גורים משילים חלק מפרוותם בעת התפתחותם, ובוגרים משנים פרוותם בצורה עונתית.

רבים מהם חמים יותר בגופם למגע אדם בשל פרווה דקה יותר, ולכן לעיתים אפשר למצוא אותם על טלויזיות, מחשבים, מוניטורים ומכשירים חמים נוספים. בלילות קרים חתולים אלו מאוד מחממים את המיטה, לרוב מתגנבים מתחת לשמיכות כדי להתחמם ולחלוק בחום הגוף של בעליהם האהובים.

האישיות של גזע זה תוארה כהכלאה בין חתול וקוף- מדובר בחתולים מאוד פעילים, אוהבים לשחק, ולהתערב בכל דבר. הם קפצנים מעולים, ומטפסים על דברים. מאוד מתעניינים בכל דבר סביבם. מאוד אוהבים בני אדם, הרבה מהם מזמינים עצמם לפעילויות של בעליהם- עולים להם על הכתף, יושבים על ברכיהם, או בכל מקום בו יוכלו להיות קרובים לאנשים .

אוהבים להתגנב כדי ''לגנוב'' אוכל, לכל מקום בו הם לא אמורים להיות. אין להם ריסון או איפוק עצמי, האוזניים הגדולות שלהם דורשות ניקיון מדי פעם, וחוץ מזה רק שטיפה מדי פעם וגזיזת ציפורניים.
למרות המיתוס הידוע, חתולים אלו משילים שיער, אך פרוותם המיוחדת הופכת את השיער המושל לפחות בולט מאצל חתולים אחרים. יצא להם שם של ''היפו אלרגניים'' (שלא אמורים לעשות תגובה אלרגית), אך זה אינדיבידואלי לאלרגיות של כל בן אדם.

צבע- מערך צבעים רחב של צבעים בודדים, כתמים או שילוב של שני צבעים או יותר.