ע''פ ד''ר פ.סקוט, לחיי הגור ארבע תקופות קריטיות:

התקופה הראשונה
מיום ההמלטה ועד היום ה- 21, סיום תקופה זו יכול לנוע מהיום ה- 19 עד היום ה- 21, ותלוי בכל גור. בתקופה זו הכלב עדיין חסר חושים מפותחים, אינו רואה ושומע, תנועותיו מוגבלות וכל תפקידו הוא לקיים את עצמו בחיים. בתקופה זו תלוי הגור לחלוטין באמו, היא המספקת לו את המזון, ניקיון, טפול בכאבי הבטן, שמירה, והחשוב- חמימות האם. במשך תקופה זו מתפתחים החושים כשחוש הראיה

מתחיל בימים בין ה- 9 וה- 13. לקראת סוף התקופה מגיעים גם חוש השמיעה והריח להתפתחותם המלאה.

התקופה השלישית
נמשכת מגיל 7 שבועות עד 12 שבועות. זוהי התקופה המתאימה ביותר ליצירת הקשר בין האדם והכלב. הניסיון שירכוש הגור ביחסיו עם בני האדם בתקופה זו יקבע את כל צורת ההתייחסות שלו לבני אדם, למשך כל חייו. בתקופה זו יש להניח את הבסיס לחינוכו של הכלב, יש להרגיל את הכלב לשיתוף פעולה בעבודה בינו לבין האדם. בגיל זה כל מוחו של הגור פתוח ללמוד דברים חדשים, יש להרגילו ללמוד תרגילים קלים. גור שהיה בעל ניסיון למידה בתקופה זו לא ישכח את הדברים שלמד במשך כל ימי חייו, אם לטוב ואם לרע. לכן יש להיזהר ביותר כדי לא להשאיר השפעות שליליות על הגור בתקופה זו.

התקופה הרביעית
נמשכת מגיל 12 שבועות עד 4 חודשים. זוהי תקופה של התפתחות גופנית מואצת, הגור מתחיל לקבל אופי מעוצב יותר. הוא מוכן לחיים עצמאיים. בגורי שגר הממשיכים לחיות יחד קיים בתקופה זו מאבק של המנהיגות. מאבק דומה מנהל הגור שהופרד מהשגר עם בעליו. חשוב ביותר בתקופה זו להבהיר לכלב באופן חד וברור כי הבעלים הוא המנהיג אשר להוראותיו יש להישמע. במקרים רבים בהם בעלי הכלב מוכנים למלא את כל דרישותיו, נוצר מצב בו הכלב תופס למעשה את המנהיגות, דבר היוצר בעיות מרובות, בייחוד לאחר התבגרות הגור כשהוא מגיע לגודל וכוח פיזי עצום. בתקופה זו ממשיך הגור לפתח את חשיבותו העצמית ויש להיזהר כדי לא לשבור את מעמדו של הגור בפני עצמו. כלב בעל חשיבות עצמית יהיה מוכן, לאחר התבגרותו, לבצע עבודות הדורשות אחריות ותושייה. גם בתקופה זו אפשר עדיין להרגיל את הגור לאימון ע''י הקניית מספר תרגילים שמפתחים בגור את הרצון לבצע שרות עבור בעליו. גור שלא יצור קשר עם בני אדם עד לאחר גיל 4 חודשים לא יוכל יותר, לעולם, לרכוש בגיל מאוחר יותר את הניסיון הדרוש לו כדי לפתח מערכת יחסים נכונה עם בני האדם וכושר יחסיו עמם יהיה תמיד לוקה בחסר.

יש להבין כי לא תמיד התקופה מוגדרת בדיוק לפי ימים ויש הבדלים של יומיים-שלושה לכאן או לכאן. דבר נוסף שצריך לדעת הוא כי התקופות אינן רודפות אחת את השניה, אלא החל מהתקופה השנייה קיימת חפיפה של כשבוע בין תקופה לתקופה. לדוגמא אם הזכרנו שבתקופה השנייה מתרחשת הסוציאליזציה הכלבית ובתקופה השלישית בגיל 7 שבועות מתרחשת הסוציאליזציה עם בני אדם, הרי למעשה יכולה הסוציאליזציה עם בני אדם להתחיל כבר בשבוע ה- 6 בחיי הגור ולהמשיך בתוך תקופה שלישית.

התקופות הנ''ל הן החשובות והקריטיות בהתפתחות הגור. שלבי ההתפתחות שלו יהיו כדלקמן:

5-6 חודשים: תקופת התהוות המעמד בלהקה
בתקופה זו לומד הגור לחיות בעדר. בגיל זה מתפתחות תכונות הציד (ציד חיות גדולות נעשה בקבוצה ונקבעים יחסי מעמדות בתוך הקבוצה). בתקופה זו יש לשחק הרבה עם הגור, ללמד אותו להביא חפצים, ללכת בעקבות וכו'. זהו הגיל שבו הכלב צריך לקבל את בעליו הקבוע.

7-12 חודשים: גיל ההתבגרות
בחודשים אלה מנסה הכלב לקבוע שוב מיהו האדון. יש להיות חזק ועקבי במיוחד בחינוכו. אפשר אפילו להכאיב לו מעט (בטבע יש מלחמות רבות בין כלבים צעירים). זוהי תקופה של מצבי רוח וחוסר יציבות.
רק אחרי גיל שנה נעשה הכלב יציב באופיו, הוא מקבל את ביטחונו העצמי, מסוגל לשמור על בעליו ועל ביתו ולבצע באמינות את הנדרש ממנו.

הכרת התקופות הקריטיות מלמדת אותנו מהם הזמנים הטובים ביותר לחינוכו של הגור. אנו רואים כי בתקופה הראשונה הגור למעשה כמעט ואינו לומד כלום מגירויי הסביבה ואילו בתקופות אחרות קליטתו יעילה ביותר. ע''י הקניית הניסיון הנכון בתקופה המתאימה נוכל להגיע למלוא ההתפתחות של הגור. ברור הוא ששום כלב לא יוכל לפתח תכונות שאינן קיימות במטען התורשתי שלו, ומובן מאליו שאין להזניח את הצד התורשתי בגידול הכלבים.
אך במחקרו של סקוט הוכח כי גם כלב בעל מטען תורשתי מעולה לא יוכל להגיע למלוא כושרו אם לא יירכש את הניסיון המתאים עוד בהיותו גור. ויותר מכך, ניסיון גרוע באחת התקופות הקריטיות של הלמידה יכול להרוס כלב כזה לגמרי.