התנהגות של לעסנות וחבלנות אצל גורים הינה תופעה כאובה ומוכרת. גור כלבים כמו גור אנוש (ילד) צריך להתבגר ותפקידנו, כמבוגרים בלהקה, לעזור לו התהליך זה ולחנכו מתוך אהבה הבנה וביד מכוונת. התנהגות זו נובעת מיצרים אינסטינקטיביים, גוריים שמטרתם להכין את הגור לחייו כזאב בוגר בטבע. הוא רודף אחר הצייד, תופס אותו ונושא אותו למאורתו. לצערנו, הצייד זה הנעל ואת המאורה הוא חפר בספה שבסלון. מה לעשות הרי השארנו אותו לבד בבית ומשעמם לו...
לרוב הפתרון יהיה להוציא את הגור עד כמה שניתן החוצה לפעילויות פורקות אנרגיה ומספקות. להשאיר אותו בבית לאחר שאכל ולספק לו צעצועים רבים, מגוונים ומעניינים על מנת שיפרוק עליהם את יצריו. כמו כן ניתן לצמצם את תחום המחיה של הגור בשעה שאנו נעדרים, כדי שלא תלמדנה מראש התנהגויות של לעסנות המופנות כלפי ביתנו. בסיכומו של דבר, התנהגות מטרידה זו הינה חלק מהתפתחותו של הכלב ולרוב היא נפסקת בסביבות גיל שנה. אך אצל 30%-40% אם לא נטפל בצורה נכונה בנטיות אלו יכולה התנהגות להתקבע כאובססיה לכל החיים.
טיפים נוספים
