בכל היעדרות קצרה או ארוכה תמיד עולה השאלה הקבועה: "מה עושים עם הכלב?"  להשאירו בבית ולבקש מחבר להוציא אותו? האם לשלוח אותו להורים? לפנסיון משפחתי? ואולי לכלביה כזו או אחרת?

לצד הפתרון הטכני תמיד מתעוררות תהיות, כגון: מה הכלב חושב על זה? איזה תנאים הוא באמת צריך? האם הוא מתגעגע? איך יודעים? האם הכלב כועס עליך על שנעדרת לכשאתה חוזר? ומדוע יש כלביםשישנים יומיים אחרי שהם חוזרים מפנסיון?

כל אחת מהמסגרות שצוינו עשויה להתאים, אך יש להקפיד כי כל מקום בו כלבנו שוהה יענה על צרכיו האמיתיים. במאמר זה, אבקש להתייחס למסגרות "החוץ-ביתיות" (פנסיוני הכלבים), בהיותן פחות מוכרות ועל כן השארת הכלב בהן מלווה לעיתים בחששות.

כמו בכל דבר, הקשור בכלבים, גם כאן יש לזכור שהכלב אינו בן אנוש, יש לו צרכים אחרים, רגשות כלביים ותפיסה חשיבתית כלבית, שאינה לא בהכרח זהה לשלנו.

ראשית, לצרכים הפיזיים:

מנוחה ופעילות
חשוב שלכלב יהיה מקום פרטי משלו בו יוכל להירגע ולישון. כלב זקוק בממוצע לכ-15 שעות שינה ביממה לצד מעט חברה. אך כאשר אנו דנים בפנסיון כלבים,  יש לזכור שהחברה המסופקת לכלב במסגרת זו אינה החברה הכלבית, שכלבך בחר בה. הדבר נכון שבעתיים במסגרות מצומצמות כדוגמת פנסיון ביתי או פנסיוני ה- "free spirit" בהם הכלבים משוחררים בלהקה. בלהקה זו הכלבים זרים זה לזה וגם אם היא מורכבת מכלבים ידידותיים במיוחד כלבך נאלץ להלחם על מקומו בהיררכיה ומתקשה עד מאוד למצוא רגעי מנוחה להם הוא זקוק כאוויר לנשימה.  על כן, פעמים רבות כשכלבים שבים מפנסיון הם ישנים במשך זמן רב.

לצד הצורך במנוחה, הכלב זקוק גם לפעילות פיזית. חשוב שתתאפשר לכלב פעילות פיזית מספקת: משחק של כשעתיים ביום בחצר עם כלבים אחרים או 3-4 טיולים עם מטפל, או אפילו פעילות על מכשיר הרצה (על אף שמכשיר זה אינו תחליף מלא למשחק בריא או טיול בחיק הטבע).  כל זאת, כמובן בהתאם לגזע ולגיל.
אם כלבך מבוגר או מגזע שאינו בנוי לפעילות פיזית רבה יש להזכיר זאת לאחראים על הפנסיון ולוודא שלא ייחשף לפעילות עודפת, במיוחד בחודשי הקיץ החמים.

תזונה
רצוי שהפנסיון יאכיל באחד ממזונות הסופר פרמיום הקיימים בשוק או לפחות יאפשר לבעלים להביא את האוכל של הכלב מהבית. אם הרגלי האכלה של כלבך הם חלק חשוב משגרת יומו, חשוב שהפנסיון יאפשר שמירה עליהם. לדוגמא, אם כלב רגיל לאכול פעמיים ביום עם תוספת של מעט מים פושרים וחצי קופסת טונה, אין סיבה לשנות זאת.

היגיינה ובריאות
ברוב הפנסיונים, גדולים כקטנים, מפוארים ופשוטים יותר נמצאים כלבים שונים לתקופות זמן שונות. חלק מן הכלבים נמצאים במצב של מתח נפשי מסוים - זו סביבה רגישה למחלות. על כן, חשוב להקפיד שכל הכלבים הנכנסים לפנסיון יהיו מחוסנים בכל החיסונים הרלוונטיים: 3 פעמים משושה בגורות ובוסטר כל שנה, חיסון כלבת שנתי, חיסון שעלת מכלאות, טיפול תקופתי נגד תולעים וטיפול תקופתי נגד פרעושים על פי הוראות היצרן. אם לא נדרשת להציג אישורים לכל החיסונים הנ"ל קרוב לוודאי, שגם בעליהם של כלבים אחרים לא נדרשו לכך. דבר המעורר דאגה. בפנסיונים רבים הכלבים נמצאים במכלאות דבר המאפשר לכלב, אם זו מכלאה פרטית שלו, מקום להירגע בו – זה מצוין, אך יש צורך לנקות את המכלאות ולחטא אותן. ברוב המקומות הדבר נעשה ע"י שטיפה, המנקה את המקום אך משאירה לחות רבה. לחות במזג אוויר הים תיכוני היא קרקע פורייה לשלל בקטריות ותחלואים. לכן, רצוי שהמקום יהיה יבש עד כמה שניתן.

כמו כן, הפנסיון צריך לאפשר המשך טיפול תרופתי, אם קיים כזה, קשר רציף עם הווטרינר המטפל ולמקרה הצורך לעמוד בקשר עם הבעלים או משהו מטעמו בעת שהות הכלב בפנסיון.

ההיבט נוסף שבמסירת הכלב למשמורת על ידי אדם זר הוא ההיבט הנפשי - האם הכלב מתגעגע? האם הניתוק קשה עבורו?

בניגוד למחשבה רווחת, הכלב אינו כועס על הבעלים ולא ייטור להם טינה למרות שלפעמים הדבר נראה כך. לרוב התנהגות זו היא פשוט תוצאה של תשישות, או תגובה לשינוי באווירה. לכלב אין את היכולת החשיבתית לקשור בין העובדה שהוא נמצא בפנסיון לבין העובדה שמי הסיע אותו לשם היו בעליו. רוב הכלבים מתרגלים למציאות החדשה תוך 24-48 שעות והופכים לחלק עליז ונובח משאר החבורה הנמצאת בפנסיון. אך לחלק מן הכלבים, במיוחד המבוגרים שבניהם השהות בפנסיון אינה קלה: השינוי באווירה, הריחוק מן הבעלים ובמקרים מסוימים הכרח להתמודד על מקומם בלהקה החדשה.

לכלב אין תפיסת זמן כמו של בני אדם ולכן הוא אינו חש בזמן החולף ללא בעליו, הוא אינו רושם טבלאות ייאוש על הקירות. בהעדרך כלבך פשוט משחק עם כלבים אחרים וחי את שגרת ההווה בפנסיון. כל זאת מבלי לפגוע בשמחה הרבה וההתרגשות שהוא יחוש בעת מפגש המחודש איתך, בעליו האהוב. המקום בו ניתן להרגיש את הריחוק מן הבעלים זה בעת הפרידה ובעת קבלת הפנים בחזרה. בהסתייגות אחת, עבור כלבים מבוגרים, בדומה לאנשים מבוגרים שינוי הרגלים עלול להיות קשה.

השארת כלב בפנסיון הכלבים דומה במידה מסוימת למפגש עם מכונאי רכב או ווטרינר, לרוב לבעלים אין יכולת אמיתית לדעת מה קורה בהעדרכם. איזה שמן מכניסים למנוע? האם כלבך באמת היה זקוק לזריקת הקורטיזון? או האם מוציאים אותו ל-3 טיולים כמובטח?

גם כאן, תחושותיך והתרשמותך מבעלי המקום ועובדיו הם חלק חשוב, עד מכריע בבחירת מקום טוב לכלבך. מדד נוסף לדרך בה טופל כלבך היא מצבו הפיזי והנפשי עם חזרתו בתום התקופה. כלבך צריך להיות שמח ועליז לא נרגש באופן הקרוב להיסטרי (אלא אם זו התנהגות שבשגרה אצלו) לשמור על משקל גופו (לא  להשמין ולא להרזות) להיות רחוץ, מריח טוב ולהראות התנהגות שמחה גם כלפי אנשי הפנסיון.

לכן עצתי לנוסעים, אם בעלי פנסיון הכלבים גדול או קטן, ביתי או מסחרי מצאו חן בעיניכם, נראים כאנשים אחראים, מקצועיים והמקום ראוי, צאו לחופשה בראש שקט. כשתחזרו כלבכם יודה לכם שלא השארתם אותו בבית לבד עם השכן שבא לבקר, במקרה הטוב, 3 פעמים ביום.