דרך ארוכה עושה הרופא הווטרינר מהרגע בו מתייצב מולו כלב חולה ועד לקבלת האבחנה המדויקת. אתה מטיל למערכה ניסיון רפואי, לפעמים של שנים רבות, מגובה בהתעדכנות שוטפת מקריאת מאמרים ומהשתתפות בכנסים. גם השתמשת באולטרסאונד החדש שעלה הון, וערכת בדיקות דם בעזרת מכשיר המעבדה שהתשלומים עליו לא נגמרים אף פעם. בלילה, עברת שוב על הפרק הרלוונטי באטינגר, ואולי גם הרמת טלפון לקולגה לשם התייעצות. אם קיווית להחלמה מהירה לאחר שבידך אבחנה מדויקת, ולאחר שציידת את הלקוח במרשם לתרופה "הכי הכי", שהומלצה בכנס האחרון של לימודי המשך- טעית. קיים עוד מכשול אחד בדרך, והוא- היענות הבעלים להגשת הטיפול.

היענות לתרופה (drug compliance) מוגדרת כדרגת ההקפדה של הבעלים על הוראות הרופא הווטרינר למתן התרופה. למרות שהבעיה מוכרת כבר עשרות שנים, מעט מאד נחקר ופורסם בנושא. במאמר משנת 1999 (1) מציינים שני המחברים כי למיטב ידיעתם, פורסמה בנושא רק עבודת מחקר אחת, שנעשתה על 25 כלבים, בשנת 1978 (2). בעבודה ההיא, נמצא כי רק 7% מהבעלים מילאו בדייקנות את הוראות הרופא הווטרינר. כמובן שחשוב לדעת האם ההוראות היו סבירות (מה כבר יכול להיות קיצוני במתן טבליות אמפיצילין לכלב ?) ומה היו הקריטריונים לסטייה מהוראות אלו. גם אם נתקשה לקבל את הערך 7%, תמוה מדוע לא עורר פרסום זה (שהופיע ב JSAP שהוא עיתון מכובד ונפוץ ) עבודות מחקר נוספות.

העבודה החדשה נערכה בנורבגיה, בכלבים שלהם נרשמו טבליות אנטיביוטיקה, למתן 2-3 פעמים ביום, למשך 10 ימים. המידע לגבי ההיענות לתרופה נתקבל מראיון טלפוני שנערך 8-10 ימים מיום הבדיקה במרפאה. 95 בעלי כלבים צורפו למחקר, תוך דחיית 18 אחרים שהתברר שלא טרחו לקנות את התרופה כנגד המרשם שנופק. רמת ההיענות נקבעה לאחר שהבעלים נתבקשו, באותו ראיון טלפוני, לדווח על יום תחילת הטיפול, ולספור את הטבליות שנותרו. נבדקה אי-ההתאמה בין מספר הטבליות שהיו אמורות להמצא באותו רגע, לבין המספר שנמצא בפועל. כשההפרש היה 0, רמת ההיענות נקבעה ל100%.
 
תוצאות
44% מהלקוחות נענו למתן התרופה ברמה של 100%. 25% נוספים נענו ברמה של 90% ומעלה, ו-19% נוספים נענו ברמה של מעל 80%. אצל 12% מהלקוחות נמצאה רמת היענות נמוכה מ- 80%. 85% מהלקוחות הצהירו כי הרופא הווטרינר הקדיש זמן נאות לטיפול במקרה. מתוך קבוצה זו, הייתה ההיענות לתרופה גבוהה יותר באופן מובהק. לא נמצא קשר בין דרוג חומרת המחלה ע"י הבעלים, לבין ההיענות לתרופה. לעומת זאת היתה היענות גבוהה יותר בטיפול בכלבים שסבלו מבעיות מעיים, לעומת אלו שסבלו מפצעים מזוהמים.
 
דיון
רק 44% מהלקוחות מילאו את הוראות הרופא הווטרינר כנדרש. אם לוקחים בחשבון את אלו שלא הטריחו עצמם אפילו לבית-המרקחת, נופל מספר זה ל- 37%. ברור שבטיפול אנטימיקרוביאלי קצר יש חשיבות למתן כל טבליה וטבליה, אולם אין בידינו אמצעים להעריך אם היענות פחותה מ- 100% תגרום לכישלון הטיפול. אולי רמת היענות של למעלה מ- 80% ב- 88% מהלקוחות הינו מצב סביר ? המחברים מעריכים כי מבחינה קלינית, רמת הטיפול שקיבלו הכלבים הינה טובה, אך המחקר לא בדק את רמת ההחלמה לעומת רמת ההיענות. ברפואת ילדים, לעומת זאת, מקובל כי כשל טיפול אנטימיקרוביאלי קצר קשור במקרים רבים להיענות נמוכה לתרופה. מחקרים ברפואה הומנית הראו כי היענות לתרופה הינה פועל יוצא של האינטראקציה בין הרופא לחולה. כמו כן אותרו גורמי סיכון להיענות נמוכה הקשורים לגיל, למין, לאופי החולה ולמצבו הכלכלי. בכלבים אין לנו עדיין מספיק מידע. מהעבודה הנוכחית, ניתן ללמוד שאכן האינטראקציה בין הווטרינר ללקוח חשובה: לא עוד תורים של 5 דקות ! מבחינת גורמי סיכון, למדנו שכשמחלת הכלב הינה פחות נוחה לבעלים (למשל- שילשול או הקאות), ההיענות עולה. מחקר נוסף יכול לעזור מאד בעניין חשוב זה.