מתי נדע שמתחילה ההמלטה ?
כ- 24 שעות לפני ההמלטה חלה ירידה בחום גוף במעלה שלמה (מ-38.5 ל-37.5). מומלץ למדוד חום מידי יום בשבוע האחרון של ההיריון. רצוי להשתמש במדחום זכוכית, לסוך עם מעט וזלין או סבון כלים, להחדיר לפי הטבעת לעומק של עד 2 ס"מ, להצמיד לדופן הרקטום, ולמדוד כדקה.
סימנים נוספים להמלטה קרבה:

•הכלבה מראה סימני אי-שקט ועצבנות.
•ירידה בתיאבון ואפילו הפסקת אכילה.
•ירידת ריר מהבושת
•טפטוף חלב מהפטמות
•חפירה במקום והכנת "קן"
•רעידות וליקוק הבושת לעיתים תכופות
 

הכנות לקראת ההמלטה
•אם אפשר, ואתם חסרי ניסיון, כדאי לתאם עם חבר/ה מנוסה שיוכל/תוכל לעזור.
•יש להכין קופסת המלטה- קופסת קרטון גדולה, מרופדת בעיתונים ובמגבות (או בסדיניות חד-פעמיות). הקופסה צריכה לאפשר לכלבה לצאת באופן חופשי, אך למנוע מהגורים להתפזר בבית. לכן את הפתח מכינים ע"י גזירת דופן הקופסה כך שהפתח נמצא כ 15 ס"מ מעל הרצפה.
•להכין את מספר הטלפון של הווטרינר, כולל מספר חירום ללילה או לשבת.
 

מה עושים כשמתחילה ההמלטה?
•נרגעים. אווירה רגועה עוזרת לכלבה לעבור את ההמלטה בקלות.
•ההמלטה מתחילה עם שכיבה חצי-צידית של הכלבה תוך התנשפות והתכווצויות בטן.
•הפרשה ירוקה סמיכה היא דבר נורמאלי. לא לדאוג.
•יציאת גור היא לאחר 30 דקות בערך. אם לא יצא גור תוך שעה, יש להתקשר לווטרינר.
•זמן בין גור לגור הוא בממוצע כשעה וחצי ומעל 3 שעות כדאי להתייעץ עם הווטרינר.
•רגע היציאה הוא קריטי. רוב הכלבות מלקקות מייד את הגור וקורעות ממנו את מעטפת השליה. אם האם אינה מתפנה לגור מייד, יש להסיר מייד את המעטפת, אחרת הגור ייחנק.
•בדרך כלל האם גם קורעת בשיניה את חבל הטבור. אם זה לא קורה, אפשר, לאחר כרבע שעה (ממש לא דחוף) לקרוע ביד במרחק 5 ס"מ לפחות מהגוף של העובר.
•לשפשף את הגור בתוך מגבת ובכך להמריץ את פעולות הנשימה הראשונות.
•להצמיד גור לפטמה למשך כמה דקות על מנת לעודד שתיית חלב. אפשר גם לחלוב את העטין כך שטיפה תבצבץ מהפטמה ותרטיב את לשון הגור. החלב הראשון נקרא קולוסטרום והוא חשוב ביותר מאחר ומכיל נוגדנים אשר הגור יכול לספוג רק ב- 12-6 השעות הראשונות. במידה ואין לכלבה חלב יש להשיג תחליף חלב לגורים. ניתן לבדוק חיוניות של גור על ידי דחיפה של זרת נקייה (לשטוף ידיים טוב בסבון) לתוך פיו של הגור ולחש את רפלקס היניקה. 
 
האכלה בצינורית (זונדה)
גורים חלשים עלולים להזדקק להזנה באמצעות צינורית האכלה ישירות לקיבה. אנו ממליצים לא להשתמש בבקבוק הנקה עד גיל שבוע לפחות. האכלה בצינורית (זונדה) היא מהירה בטוחה ויעילה. אין חשש להגיע לריאות. צריך לקבל הדרכה פעם אחת לפחות בעניין אך הטכניקה פשוטה. מודדים את המרחק מהצלע האחרונה לאף ומסמנים את המרחק על הצינורית. ממלאים 8-3 מ"ל (תלוי בגזע וגודל הגור) במזרק ומחברים לצינורית. את הצינורית דוחפים לפה ומסתכלים על צד שמאל. בזמן שהצינורית מגיעה לסימן ניתן לראות את קצה הצינורית בולט תחת העור באזור הקיבה (צד שמאל מאחורי הצלע האחרונה). להזריק את החלב ולשלוף את הצינורית מקופלת על מנת לא לטפטף חלב לחלל הלוע.