מפליא לעתים עד כמה דומים לנו חברינו הנאמנים, הכלבים, וכן גם כלבים סובלים מדלקות חניכיים. בתלוי בגורמים שונים, נראה בכלבים לא פעם דלקת חניכיים בגילאים מוקדמים מאד.

אין כל ספק כי טיפולי שגרה מונעים כמו צחצוח שיניים יומי ואחרים אשר יפורטו בהמשך ימנעו במידה רבה התפתחות דלקת חניכיים.

בפה של כלב נצפה למצוא 42 שיניים הנחלקות ל- 20 לסת עליונה ו- 22 לסת תחתונה. נחלקות על פי סוגיהן ל- "חותכות" 12, "ניבים" 4, "טוחנות" 26.

מבנה השיניים של הכלב מיועד לשסע ולקרוע פיסות בשר, זהו מבנה השיניים של טורף - קרניבור.

הנטייה העיקרית בכלבים היא צבירת אבן שן, זו מצטברת בצמוד לחניכיים ולרוב נראה צבע חום. אבן השן מאפשרת שגשוג של חיידקים ובהמשך נסיגת חניכיים עד כדי חשיפת שורש השן.

הסכנה הגדולה ביותר בסביבת הפה של הכלב היא דלקת חניכיים. חורים בשיני כלב אינם שכיחים אם כי יתכנו. אחיזת השן מתרופפת אט אט, דבר המאפשר היווצרות זיהומים נוספים, כאב, חוסר נוחות ואובדן שיניים.

אבן השן ניתנת להסרה אך ורק באמצעות ניקוי שיניים לכלב תחת הרדמה כללית (הרחבה בהמשך). הזיהום המקומי יכול להתפשט לאזורי הפה האחרים ואף לחדור למחזור הדם ולהגיע לאזורים מרוחקים בגוף ולגרום לפגיעה בכליות והלב לדוגמא.

אז מה עושים? ראשית במידה והצטברה אבן שן רבה כפי הנראה לא נוכל להימנע מניקוי שיניים על ידי רופא וטרינר תחת הרדמה מלאה. תלוי בנטיה של הכלב לצבירת אבן שן (תלוי גזע, תזונה וגורמים אחרים) ניקוי שיניים על ידי הוטרינר יתבצע אחת ל 1-3 שנים.

ניקוי השיניים בכלב ובחתול מתבצע תחת הרדמה מלאה, בעל החיים מחובר למכונת הרדמה ומנוטר משך כל זמן ההרדמה והטיפול. ניקוי השיניים מורכב, ראשית, מסילוק האבנית המאסיבית בעזרת מכשירים ידניים, אחרי כן נעשה שימוש במכשיר המוכר לנו מניקויי השיניים בבני אדם. אבן השן מוסרת מכל אזורי השן מעל ומתחת לקו החניכיים. אחרי הסרת אבן השן, מתבצע השלב הבא, פוליש, מטרתו החלקת שטח פני השן. לבסוף מבוצעות שטיפות של הפה שמטרתן לנקות את סביבת הפה אחרי ניקוי השיניים.

צחצוח שיניים בכלב, כפי הנראה הפעולה היעילה ביותר במניעת הצטברות אבן שן, ההמלצה היא לצחצח ככל הפחות פעמיים בשבוע. רבים מלקוחותינו מצחצחים כמעט מדי יום, התוצאות ניכרות בפיו של הכלב. הצחצוח אינו כה קל בהתחלה, אך אחרי שאתם והכלב הופכים מתורגלים הדבר מתגלה כפעולה פשוטה למדי.

המלצתנו היא להתחיל בגיל צעיר ולו לשם ההרגל, הכלב יקבל את אקט הצחצוח טוב יותר אם יורגל אליו בגיל צעיר ולאו דווקא כאשר יתעורר צורך של ממש בצחצוח. הקפדה על הגיינת הפה בכלב תבטיח לנו את בריאות השן ואף תמנע בעיות שיניים ובעיות רפואיות אחרות בעתיד.

כיום קיים היצע גדול של מוצרים דנטלים: עצמות שונות המבטיחות שיניים נוצצות ובריאות, חטיפים דנטליים, מי פה, תרכיז מי פה למי השתיה, נוסחה דנטלית במזונות ועוד מוצרים רבים.

בכל זאת, מבין המוצרים הקיימים בשוק, צחצוח השיניים הינו הפעולה היעילה ביותר לסילוק אבן השן תחת קו החניכיים.

קל יותר לצחצח שיניים של כלב לעומת בן אדם, זאת מכיוון שהמרווחים בין שיני הכלב גדולים יותר לעומת אדם, דבר המאפשר להגיע טוב יותר אל מרבית חלקי השן.

משחת השיניים- השתמשו אך ורק במשחת שיניים המיועדת לכלבים וחתולים. הם אינם יורקים את שיירי המשחה מהפה אלא בולעים, לכן המשחה חייבת להיות בטוחה לבעלי חיים לבליעה. לעתים ימצאו במשחה של בני אדם דטרגנטים אשר יפגעו במערכת העיכול של הכלב, מעבר לכך, כמובן, כמויות גדולות של פלואוריד עשויות לפגוע בבעלי חיים.

משחות השיניים המוצעות לבעלי חיים בדרך כלל עשירות בחומרי טעם אהובים על הכלב, כמו בקר, עוף ומבחינת החומרים הפעילים הרכבן הוא המתאים ביותר לצרכיו של הכלב.

מברשות שיניים- מאד שכיח כיום למצוא קיטים של משחה ומברשת שיניים הנמכרים כערכה. במידה והכלב משתף פעולה ניתן בהחלט להשתמש במברשות שלנו, השתמשו במברשת רכה ובכלבים מגזע קטן השתמשו במברשות שיניים של ילדים במידה מתאימה.

מומלצות מאד הן מברשות האצבעון, אלו אצבעוני פלסטיק המורכבים על האצבע ובקצה האצבעון מברשת, מומלצות מבחינת הנוחיות שבהברשה וכן מתקבלות טוב יותר על ידי כלבים סרבנים מכיוון שהאצבעון נראה כחלק בלתי נפרד מהאצבע והכלב יאפשר פעמים רבות החדרת אצבע של בעליו לפיו ולאו דוקא משהו חריג וזר כמו מברשת שיניים.

בהתייחס להברשה עצמה- ראשית הניחו לכלב לטעום את המשחה קודם לנסיונות הצחצוח. יש לאפשר לכלב ללקק את המשחה מהמברשת, אחרי שנחשף לטעם המשחה ואהב אותה, יש למרוח שוב משחה ופשוט להתחיל לצחצח בתנועות מעגליות ומעלה מטה.

עודדו את הכלב, הרגיעו אותו ושבחו אותו, הרימו את שפתיו של הכלב ונסו להגיע אל כל השיניים בפה.

לסיכום, בהתייחס לתדירות הצחצוח ההמלצה הינה לכל הפחות פעמיים בשבוע, אך ישנם כלבים אשר למרות צחצוח יומי יהיה צורך בניקוי שיניים על ידי הרופא תחת הרדמה אחת לשנה. לנטיה הטבעית של הכלב לצבירת אבן שן משקל מכריע, לדוגמא בקרב כלבים פחוסי ראש ניכרת נטיה לצבירת אבן שן רבה מגיל צעיר, בעיקר משום סידור שיניים מעוות בגלל מבנה הפה הפחוס.