בשבוע הבא ייחגג ט"ו בשבט ברחבי הארץ, המוני שתילים רכים יינטעו באדמה, וקילוגרמים רבים של פירות יבשים ייעלמו במורד גרונם של המוני ישראלים. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כמו תמיד, גם הפעם יש להקדיש תשומת לב לחיות המחמד שלנו. אם במתכוון או בשוגג, לכלב או לחתול תיתכן גישה למזון הביתי, אשר ממלא את ביתנו בחג ט"ו בשבט. בחרנו להתייחס לכמה מפירות החג ולסכנות הטמונות בצריכה שלהם על ידי כלבים וחתולים.

הרעלת צימוקים
לאחרונה דווחו על-ידי וטרינרים, מקרים של כלבים החולים במחלת כליות אקוטית קשה, בעקבות צריכה של ענבים או צימוקים. גורם המחלה הספציפי המצוי בענבים טרם בודד. נשללו אפשרויות של פטריות הגדלות על-גבי הענבים, חומרי הדברה או מתכות כבדות, המצויות בתוך הפרי ועשויות להביא למחלה כזו. בשלב זה, ידוע כי ככל הנראה הגורם מסיס במים ונמצא בפרי עצמו ולא בגרעין.

מי שסובל מהרעלה זו הם בעיקר כלבים. מקרים בודדים דווחו גם בקרב חתולים, אשר באופן כללי בררנים יותר באוכל, ונמנעים בדרך כלל מאכילת ענבים או צימוקים.
המינון הנמוך ביותר שהביא להופעת סימנים של כשל כליות אקוטי לפי הספרות היה:
ענבים: 20 גרם ענבים לק"ג כלב (בכלב במשקל 10 ק"ג תופיע הרעלה אחרי צריכה של 200 ג').
צימוקים: 3 גרם צימוקים לק"ג כלב (בכלב במשקל 10 ק"ג תופיע הרעלה אחרי צריכה של 30 ג').
גם מינונים נמוכים יותר מאלו המצוינים, גרמו להופעת בעיות מסוימות, ועל כן המינון המדויק אינו ידוע. עם זאת, לא כל הכלבים רגישים. ישנם כלבים שסיגלו עמידות מסוימת להרעלה ואין בידינו מידע על גורמי הסיכון והגזעים הרגישים, ועל כן ההמלצה הגורפת היא להימנע בכלל מאכילת ענבים או צימוקים.

במידה וזוהתה הרעלה, מומלץ לפנות למרפאה וטרינרית, שם ינסו לבצע גרימת הקאה או ישתמשו בפחם פעיל על מנת לספוח את הרעלן. לאחר מכן תתבצע "שטיפה", על-ידי מתן נוזלים תוך ורידיים בכמות גדולה ומעקב רציף אחרי מדדי הכליה בבדיקת דם ביוכימית, במשך 48 השעות לאחר ההרעלה. במידה ותזוהה מחלת כליה אקוטית, יבוצע טיפול תומך ספציפי לכליות.

הרעלת אגוזי מקדמיה
גם בהרעלה זו לא בודד באופן ספציפי גורם ההרעלה. מאחר וההרעלה זוהתה בקרב כלבים בלבד, ייתכן ומכניזם ההרעלה ספציפי לכלבים וקשור במרכיבי האגוז, בתהליכי העיבוד שעובר, בנגיעות של האגוזים בפטריות וברעלני פטריות (מיקוטוקסינים), או גורמים אחרים.

ברוב המקרים, כלבים מפתחים אי יכולת להיעמד על הרגליים האחוריות תוך 12 שעות מרגע ההרעלה. דיכאון, הקאות, חולשה, רעידות וחום גבוה יכולים גם כן להופיע.
המינון הנמוך ביותר שהביא להופעת סימנים קליניים לפי הספרות היה: 2.4 גרם אגוזים לק"ג כלב (בכלב במשקל 10 ק"ג יכולה להופיע הרעלה אחרי צריכה של 24 ג').
במידה וזוהתה הרעלה, מומלץ לפנות למרפאה וטרינרית, שם ינסו לבצע גרימת הקאה או ישתמשו בחומרים שמטרתם לספוח את הרעלן. במידה והרעלן נספג לגוף, יבצעו מעקב וטיפול תומך בהתאם לסימנים הקליניים. רוב הכלבים מתאוששים תוך 48 שעות, אך ישנם מקרים בהם חלים סיבוכים משניים להרעלה כמו חסימות, דלקות לבלב, קיבה ומעיים.

גלעינים וגרעינים
קיימות גם סכנות בבליעה של גלעיני פירות גדולים, כמו משמש והתמר. בליעה של גלעין יכולה להביא לכדי חסימת מעיים, אשר מחייבת התערבות כירורגית וניתוח להוצאת הגלעין. גלעינים חדים יכולים לפצוע את הוושט והמעיים, ובמקרים קשים גם לגרום לחירורם – מצב העשוי להסתיים במות החיה.

פרט לכך, גלעינים של משמשים, שזיפים ושקדים מרים מכילים גם כמויות קטנות של רעלן הציאניד. אין בספרות הוטרינרית תיעוד לגבי הכמות המינימאלית המביאה לסימנים של הרעלה בעקבות צריכת הגלעינים, ולכן גם במקרה זה, עדיף להימנע מבליעה של גלעינים בצורה גורפת.

בברכת חג שמח וזהיר!

*הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן.
http://www.smadartal.co.il/