בעיות ברביה ודרכים לפתרון:
 ''קניבליזים'': לעיתים קורה שאוגרת אוכלת את וולדותיה. לכך מספר סיבות:
1. המלטה בגיל צעיר מדי - הנקבה לא מספיק בשלה לטפל בולדותיה ומשמידה אותם.
2. חוסר בחלבונים - הגורים מכילים חלבון. כדי למנוע מצב כזה, כאמור, חשוב לספק לאם מזון עם אחוז חלבון גבוה.
3. קנית אוגרת בהריון יכולה להיות בעייתית. רצוי לקנות מחנות שבה זכרים ונקבות ומפרדים.
4. מחלה של האימא.
5. מחלה של הגורים, ובמקרה כזה האוגרת מעדיפה להשמידם מלבזבז אנרגיה על גידולם.
6. המלטה עם מספר גורים מוגזם - היא תהרוג חלק ותשאיר כמות שהיא תעריך שהיא מסוגלת לגדל.
7. הפרעות והפחדות.
8. נגיעה בגורים שמשאירה עליהם ריח - היא יכולה לחשוב שהגורים לא שלה.
9. אימא שהופרדה מאימה בגיל צעיר מדי, ובלי לראות כיצד היא מטפלת בגורים צעירים.
10. באופן נורמלי, כאשר אחד הגורים מת מסיבה כל שהיא - האימא תאכל אותו, במקום לתת לו להירקב בכלוב.

נטישת גורים: באופן נורמלי האימא עוזבת מדי פעם את גוריה - בעיקר בלילה, אך חוזרת לקן לטפל בהם. במקרה כזה אין צורך בהתערבות מצד המגדל.
לעתים קורת נטישה טוטאלית - האם נמצאת בצד אחר של הכלוב - לא מגיעה לגורים ולא מגלה כל עניין בהם. קשה לשנות את רצונה של האימא. לעיתים רחוקות עוזר שמקטינים את גודל הכלוב ומכריחים את האימא להיות עם גוריה. אם זה לא עוזר - צריך לסדר אימא אומנת - על כך בהמשך.

מוות של האם: הסיכוי של הגורים לשרוד במקרה כזה - תלוי בגילם. קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי להציל גורים בטיפול ידני של אדם כאשר הגורים מתחת גיל 7-10 ימים.
כאשר בכל זאת מחליטים לטפל בגורים, יש לתת להם חלב שחומם לחום גוף כל מספר שעות, בעזרת מזרק. יש להיזהר לא לתת כמות גדולה מדי שתחנוק אותם. כמו כן חשוב לספק לגורים סביבה חמה.
בגיל 10 ימים - אפילו שעיניהם לא נפקחו - הם כבר יכולים לאכול מזון מוצק, כמו ביצה מקושקשת, גזר מרוסק, דייסה של תינוקות.

סידור משפחה אומנת לגורים: כאשר האימא מתחילה להשמיד גורים, ולא מראה סימנים שתפסיק, או כאשר היא נוטשת את הגורים לחלוטין - אחד הפתרונות האפשריים הם לסדר לגורים אימוץ ע''י אוגרת אחרת שיש לה כבר גורים. הרבה פעמים זה לא מצליח, ויש לעשות זאת רק כאשר אין ברירה.
יש לבחור, ככול האפשר אוגרת עם ולדות בגיל דומה. חשוב לדאוג שהגורים יהיו חמים. אוגרת תהיה חשדנית לגבי גורים קרים.
יש לקחת נסורת מהכלוב של האימא המאמצת, ולשפשף את הגורים בה, כדי שריח האוגרת ידבק בהם, יש להיזהר לא לגעת בהם בעצמנו. לאחר מכן יש לפתות את האוגרת לצאת מהקן שלה - למשל באמצעות אוכל, ולמקם את הגורים ליד הקן. אפשר להיעזר בכף לשם כך.
לאחר מכן להניח לאוגרת לנפשה. אם האוגרת תחוש בנוח, ותחשוב שאלו גורים שלה, היא תכניס אותם לקן יחד עם גוריה. אם היא תסבור שהם לא שלה - תשמיד אותם.
מעל גיל שבועיים האימוץ מצליח יותר, שכן לגורים מתחיל להיות ריח משלהם, ולכן האוגרת חושדת פחות באוגר עם ריח חדש.

נקבה בהריון שלא ממליטה: לעיתים יש הריון מדומה. קשה לדעת זאת בלי אולטרה-סאונד. אחד הסימנים לכך זה התנפחות של הבטן - קצת פחות מהרגיל בהשוואה להריון רגיל 6-8 ימים מהזיווג. במקרה כזה אין צורך לעשות דבר. יש לתת לתופעה לחלוף. לאחריו יכול לבוא הריון רגיל.
במקרים אחרים, נדירים - הנקבה מראה סימני ניסיונות המלטה - ויש כמה כתמי דם. במקרה צריך עזרת ווטרינר.
בד''כ ללא התערבות ווטרינר במקרה כזה, הגורים שברחם יספגו חזרה למחזור הדם. לעיתים לפני זמן ההמלטה הגורים נספגים חזרה למחזור הדם - ואז ההיריון מופסק. הבטן חוזרת למימדיה הטבעיים. בטבע זה הרבה פעמים קורה כתוצאה ממחסור באוכל.

דימום לאחר ההמלטה: באופן נורמלי לאחר המלטה יהיו כמה טיפות דם בכלוב. אם יש דימום רציני מעבר לכך - יש צורך בעזרה מידית מווטרינר.
אורך חיים: אורך חיים ממוצע של האוגרים הגמדיים הידידותיים הוא בין שנה וחצי לשנתיים. ידוע על אוגרים שחיו מעל ארבע שנים. הפיצוי בטבע על אורך החיים הקצר - הוא הריון קצר והמלטות רבות - ואולי גם פיצוי כלשהו לצערו של המגדל. כדאי לחשוב על זה כאשר רוכשים אוגרים.
 הבדלה בין זכר לנקבה: יש מספר דרכים להבדיל. הפשוטה שביניהם: בליטת איבר המין של הזכר רחוקה יותר מפי הטבעת לעומת הנקבה.
למי שאין ניסיון - צריך לראות כמה אוגרים ולראות את ההבדלים. או במקרה שיש 2 פריטים אז אם האיברים זהים - אז זה אותו מין. אם לא אז זה זכר ונקבה.
בדיקה אחרת שמצריכה ניסיון יותר נעשית ע''י לחיצה באיזור איבר המין שתביא להבלטתו, ואז ניתן להבחין אם זה איבר מין זכרי או נקבי.
ועוד הערה אצל הזכר יש חלל בבטן המחובר לשק האשכים ולפעמים, כשהזכר גדל, החלק האחורי שלו מתנפח, ולמי שלא מכיר, זה עשוי להראות כמו גידול. האשכים לפעמים נכנסים לחלל הזה, ואז זה עשוי להראות כאולו האשכים פתאום ''נעלמו''. אך זה דבר נורמלי, ותקין. הסיבה לכך היא שהפתח בין שק האשכים וחלל הבטן במכרסמים נותר פתוח והזכר מסוגל להכניס את האשכים חזרה לתוך חלל הבטן.
* באחד האתרים המליץ משהו שכדי להבחין באשכים אצל מכרסמים, יש לעתים צורך להחזיק את הזכר בצורה אנכית (ראש למעלה וזנב כלפי הרצפה) כדי לנסות ולהפיל את האשכים חזרה לתוך שק האשכים.

קניית אוגרים גמדיים והעברתם: הכי טוב לקנות אוגרים ממגדל רציני. בשונה מחנויות רבות שתורתם ואומנותם זה למכור חיות במקסימום מחיר ובמינימום הוצאות - מגדלים נותנים בד''כ תנאים יותר טובים והעובדה שאצלם התרבו האוגרים מרמזת כי אכן זה כך. אוגרים ממגדל שמשחק עם האוגרים ומרגיל אותם לאדם - יהיו ידידותיים יותר.

כמו כן, אצל המגדלים ניתן לראות את ההורים, לדעת יותר פרטים, כגון תאריך לידה, התנאים שהם גדלים, האם האוגרים שקונים הם אחים וכו'.

העברת אוגרים לבית גידול חדש יכולה להיות בעייתית, עקב ניתוק מההורים, שינוי בבית הגידול, מחיה עם אוגרים אחרים או אוגר שגדל בקבוצה פתאום לבד, תקיפות, שינוי תזונתי ועוד. רצוי להמעיט במעברים ככל האפשר. קניה מהמגדל - בלי שהאוגר עובר לחנות ורק אז לקונה חוסך בחלק מהבעייתיות. כמו כן לחנות מגיעים חיות ממקומות רבים ושונים, ועשויים להביא עימם מחלות.

הרבה פעמים כשמצרפים אוגר חדש לאוגר אחר, או לקבוצת אוגרים יתכנו קרבות עד מוות. אחד הדברים שעוזרים למניעת הדבר, היא ניקוי יסודי של הכלוב, החלפת כל האוכל - כך שלא יהיו ריחות ישנים - ואז אף אחד לא מרגיש ''בעל בית''. כדאי לשים בהתחלה אוכל אהוב בכמה מקומות בכלוב, בתקווה שהאוגרים יתעסקו באוכל, וישכחו לריב אחד עם השני. אם בכל זאת הם רבים, להוציא את האוגר השליט - זה שיש לו פחות סימני נשיכה ונראה יותר תוקפני, ולהחזיר אותו לאחר יום. אז כבר יהיה ריח של האוגר החלש יותר, והאורח החדש יכול להבין שפה הוא לא השליט.

חשוב לבדוק אם האוגר בריא ושהוא לא עם אוגרים חולים אחרים בכלוב.
כיצד לבדוק אם האוגר בריא:
אוגר בריא - ערני כאשר אינו ישן, עיניו מבריקות ולא ''מטפטפות''. האוגר צריך להיות חטטני, לא יותר מדי עצבני ולא נשכן למגע יד קל - והרי מדובר בסוג הידידותי.
עוד יש לשים לב שאין עיטושים, אף נוזל, סימני צואה בעייתית כמו שלשול או לכלוך באזור פי הטבעת. כדאי לשים לב למצב האוגרים האחרים בכלוב - אוגר אחד חולה בכלוב יכול להדביק אחרים.
מה לעשות כאשר האוגר בורח ונעלם? אוגרים הם ברחניים אלופים - זה חלק מהאופי שלהם לחפש חורים, מחילות, להסתתר, להתחבא.
כאשר אוגר בורח בתוך הבית - יש - לסגור דלתות - שלא יתרחק. טריק שלפעמים עוזר - להכין דלי, שבפתח שלו מדרגות - למשל מספרים. בתוך הדלי בד, ועליו מזון עם ריח שהאוגר אוהב - למשל תפוח. במקרה כזה האוגר עשוי לטפס על המדרגות- לרדת לאוכל, ולא להצליח לצאת.
אוגר שברח יתמקם בדרך כלל במקום חשוך ושקט: מתחת למיטות, ספות. לעיתים יכרסם חלק ממזרון ויבנה לו ''קן'' בתוכו. בלילה יש לשכב על הרצפה ופשוט להקשיב לקולות האוגר. הנחת מזון במרכז חדר חשוך תביא למציאתו במהירות.

כינים, פרעושים:  כאשר יש על האוגרים טפילים כאלה, יש בוודאי גם ביצים וצעירים בכלוב ועל הציוד של האוגרים. יש לטפל עם ריסוס פשוט של כלבים. במקביל צריך להחליף את כל המצע, ולרחוץ היטב את הכלוב והציוד שבתוכו. אחרי שבוע לחזור על הריסוס והחלפת המצע פעם שניה, ולפעמים צריך לחזור על זה גם פעם שלישית. זהירות על העיניים בזמן הריסוס.

נפילות: אוגר שנופל מגובה של ילד (שרק החזיק אותו ביד, כדי להראות בהתלהבות לחברים), עלול ליפגע קשה. זהירות !

טמפרטורה:
* קור, בחורף - אין לאוגרים בעיה של קור בארץ, גם אם הם בחוץ. רק צריך לדאוג שתהיה להם הגנה מרוח פרצים ומקום יבש.
* חום, בקייץ - עשויה להיות בעיה חמורה של טמפרטורה. רוב מגדלי האוגרים הידידותיים בארץ, לא דואגים להם כל ימות השנה לאמצעי קירור כלשהם - והאוגרים אם לא חיים היטב, אז לפחות שורדים. אך יש גם כאלה שאוגריהם מתו מחום, אף כי היו בצל. יום קיצי רגיל במרכז הארץ, אינו אמור להיות בעייתי לאוגר גמדי ידידותי, כאשר הוא בתוך בית עם בידוד כלשהו ולא בשמש. אולם כאשר הטמפרטורה גבוהה - מעל 35 מעלות - האוגר עשוי למות תוך מספר שעות מצומצם. גורים צעירים של אוגרים, אשר עדיין לא אוכלים לבד, עשויים למות בטמפרטורה של 30 מעלות - אם היא נמשכת מספר שעות.

חשוב להתארגן לפתרון בעיה כזו. מומלץ בחום לא להסתמך על אינטואיציות ולהיעזר במודד-חום. כמובן חשוב לשים לב במיוחד לכמות מספקת של מים, אך זה בלבד לא מספיק. להלן כמה אפשרויות לימים החמים - שעליהם יש לדעת מראש מהתחזית באמצעי התקשורת.

מזגן - אפשרות ביתית וטובה, כמובן יפתור בעיה זו בנקל. אפשרויות שונות לחיסכון בשימוש בו יכולים להיות - שימוש בתרמוסטט, הדלקתו בחדר קטן, שימת האוגר ליד המזגן, הדלקה של המזגן בשעות הבוקר - לפני שיוצאים מהבית כדי להוריד את הטמפרטורה - במידה כזו שתספיק עד שחוזרים וכו'.

בהעדר מזגן - קימות אפשרויות שונות:
1) שימת האוגר במקום קריר בבית - יש להכיר היכן האזורים הקרים יותר בבית ודרכי שמירת הקור (פתיחת / סגרת דלתות וכו'). אפשר לבדוק אפשרויות ופטנטים נוספים בבית, למשל, כלוב אשר יונח על הבלטות בבית - יכול לספק סביבה קרה יותר לאוגר. במיוחד אם באזור מסוים לא יהיה ריפוד, והאוגר יוכל לשכב על הבלטות.
2) בקבוק/שקית קרח - לדאוג מבעוד מועד לקרחומים או להקפיא בקבוקי מים או שקיות מים בפריזר. בשעות החמות שמים את זה בכלוב והאוגרים נצמדים לזה. רצוי לעטוף את זה בבד דק. פתרון זה מספיק - כל עוד הקור בבקבוק נשמר. בבית שיוצאים ממנו בשעות הבוקר וחוזרים רק אחה''צ - צריך להתאים כלוב לאפשרות כזו, ובעת בחירתו לקחת בחשבון את הצורך בקירור. כלוב שאפשר לאטום אותו, בקלות ולהשאיר בו בקבוק קרח גדול- כמו אקווריום או כלוב כמו שבתמונות למעלה מתאים לאפשרות כזו ויספק את הקור הדרוש. כמובן ככל שהבקבוק גדול יותר - יספק יותר זמן קור.
3) הכנסה למקרר - בד''כ מתאים לכלוב קטן ונקי, וחשוב שהקור במקרר לא יהיה רב מדי. יכול להיות שזו שיטה בעייתית בגלל שינוי קיצוני ומהיר בטמפרטורה. אין מספיק נסיון. בלי קשר לשינוי, הטמפרטורה כשלעצמה לאוגרים מסוג חורפי- בהיר לא צריכה להיות בעייתית. לאוגרים מסוג קמפל - או מעורבים - אין בידי מידע לגבי טמפרטורת המינימום. אחד היתרונות בשיטה זו - שגם כאשר מוצאים את הכלוב מהמקרר - המצע נשאר עוד זמן מה קר, המים והאוכל קרים וכו'. חשוב שלאוגר יהיה מצע להתחפר בו - בתוך מצע ניתן יותר לשמור על חום הגוף אם יזדקק לכך.
4). המטרה (מלשון ממטרה) - שיטה שנהוגה בעיקר בחקלאות, ולא מתאימה לבית פרטי. משתמשים בה בעיקר בלולי תרנגולות - או שמתיזים מים על הגגות, וכך הטמפרטורה של הלול כולו יורדת, או שבתוך המבנה יש ממטרות ערפל שנפתחות מדי פעם לזמן קצר ויש מאווררים. שיטה זו מתאימה למי שהולך לגדל שמגדל מספר גדול של חיות שזקוקות לקירור.