פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא "חם" על אנשים שלא ממש איכפת להם מבעלי חיים. "חם" בלשון המעטה, עד כדי רצון לגרום לאכיפה בפועל של חוק צער בעלי חיים באמצעות אנשים, מדים וניידות.

נשמע יומרני? אם תשאלו את דורון ברנר, המטרה בהחלט מקדשת את האמצעים. שנה בדיוק חלפה מהסיור הראשון של היחידה להגנה על בעלי חיים שהקים בשיתוף עם משטרת כפר-סבא. כמה עשרות מתנדבי היחידה, אנשים שדבר הקמתה עבר מפה לאוזנם, חולשים על אזור השרון, מאתרים מקרים של הזנחה והתעללות בבעלי חיים ומבצעים פעילות הסברה בבתי-ספר.

אפשר להתווכח על סדרי העדיפויות של המשטרה בטיפולה בסוגיות הפליליות שעל סדר היום, ואפשר להבין אותם. אחרי הכל, לא תמיד נותר כוח אדם פנוי כשאתה צריך להתעסק עם ברקודות פליליות כמו ראשי משפחות הפשע ובמקביל לשמור על הסדר בירושלים.

ברנר מודע לכך, ולכן פנה תחילה למדור המתנדבים של המשמר האזרחי. בהתחלה היו קשיים בירוקרטים וניהוליים שהערימה המשטרה, אבל כיום מונה היחידה המפטרלת כ-40 מתנדבים שעושים רוטציה בסיורי השטח בניידות ועל מדים, ורשימת ההמתנה ליחידה רק הולכת ומתארכת.

המתנדבים נדרשים לעבור שני קורסים טרם התחלת הפעילות. "קורס אחד הוא קורס שהמשטרה מעבירה, ומכשירה את המתנדב להיות שוטר במשך חמישה שבועות", מסביר ברנר. "הקורס השני עוסק בכל מה שקשור לבעלי חיים – מידיעת חוק צער בעלי חיים דרך מתן עזרה ראשונה וזיהוי בעל חיים במצוקה, ועד הפסיכולוגיה של המתעלל".

ברנר, רווק בן 39 ותושב המושב בני ציון, עובד לפרנסתו כמדריך שיקומי בפנימייה בכפר סבא. למרבה הפלא, הוא לא מחזיק בביתו חיות מחמד. אבל בנובמבר 2003, הוא משחזר את הנסיבות ש"גלגלו" אותו למקום שהוא נמצא בו היום, היה לו חתול שאהב מאוד ומת בפתאומיות מדום לב. "קמתי יום אחד בבוקר וראיתי אותו מת על המיטה. הייתי שרוי בצער גדול שנמשך כמה שבועות.

"האינטרנט בזמנו עוד היה חדש בשבילי, נכנסתי לכל מיני פורומים של בעלי חיים וניסיתי לשאוב נחמה משם. בין לבין הייתי מסתכל ורואה שכל יום נרצח בעל חיים, אם זה כלבים או חתולים. אבל היה איזה מקרה אחד ספציפי של מישהו שתלה כלבה על מפתן דלת כאקט של נקמה, והחלטתי שנשבר לי מזה. בטוקבקים של אותה ידיעה "זרקתי" טיזר וכתבתי שמתארגנת קבוצת להקמת משטרת בעלי חיים. ראיתי שיש היענות גדולה והלכתי על זה כפרויקט. הקמתי עמותה ויצרתי חוגי בית, חקרתי את הנושא ושמתי לב שבחו"ל כבר מתנהלות משטרות של בעלי-חיים".  

ידעת לקראת מה אתה הולך ובמה כרוך מימוש הרעיון הזה?
"לא היה לי שום ניסיון בניהול, למעט זה שהייתי רכז תרבות באגודת הסטודנטים באוניברסיטה. לא ידעתי בכמה מאמץ וזמן זה כרוך והרבה מאוד גורמים מעורבים. לא שיערתי שזה יהיה כל כך מסובך".

ראית בעיני רוחך כיצד זה הולך להתבצע בשטח?
"מה שהיה בעיני רוחי זה מה שראיתי בטלוויזיה אז, כלומר אנשים על מדים. אבל אחר-כך הבנתי שצריך להקים יחידות במשטרת ישראל, שוטרים מתנדבים, טיפול במקרים של הזנחה והתעללות בבעלי חיים".

למה דווקא המשטרה ולא עוד עמותה להגנת בעלי חיים?
"כי המשטרה היא הגוף שאוכף חוק. זו מחשבה נכונה שמדובר בגוף גדול ממשלתי ומסורבל, וקשה לחדור לתוכו. אבל מה האלטרנטיבה? אני לא רואה אלטרנטיבה ברמה של אכיפת חוקים".

תחילה הקים ברנר את עמותת משמר בעלי החיים, ודרכה – בין היתר - גייס אנשים ליחידה המשטרתית. כיום נותנים המתנדבים שירותי אכיפה לכל מרחב השרון, לרבות הערים נתניה, פתח-תקווה, כפר-סבא, הוד השרון, רעננה, תל-מונד ועוד. התוכנית העתידית היא להתרחב גם לאזור גוש דן ומשם לכל הארץ.

בימים אלו טרוד ברנר בגיוס משאבים כלכליים להתרחבות היחידה לכל הארץ. אם ישנו איזשהו קושי דומיננטי בהתנהלות היוזמה שלו, הוא אומר, הוא בעיקר כלכלי. "כדי לגדול מיחידה מקומית אתה חייב פה כסף".

הביצוע דרש מהמשטרה הקצאת כוח אדם מיוחד?
"זה לא מצריך כוח אדם כי אני מביא אותו. המשטרה נשכרת כי הם מקבלים מתנדבים, אבל הם נותנים ליווי של שוטרים מקצועיים למשמרות. בהיחשפות של השוטרים שלנו להתנהלות השוטרים בשטח, הם רק מתמקצעים. הדבר המדהים הוא שיש המון אוהבי בעלי חיים בארץ, והמון כאלה שהנושא הזה מדבר אליהם וחורה להם שאין גוף שאוכף את החוק. ברגע שהתחלתי לגלגל את הנושא, לא נתקלתי במחסור בכוח אדם אלא בנשירה טבעית שקיימת בארגוני מתנדבים, אבל מתמודדים עם זה כי כל הזמן באים חדשים. יש לנו יותר מ-50 איש שמחכים לקורס ורוצים להצטרף ליחידה, וזה כמעט ללא פרסום, למעט קצת פייסבוק ומפה לאוזן.

עד היום התמקדה הפעילות בערים רעננה וכפר סבא, שם קיימת מודעות רבה יותר לגידול בעלי-חיים. לאחרונה התרחבו הסיורים גם לעיר נתניה. "אנחנו רואים את ההבדל, לצערי", אומר ברנר. לדבריו, עד כה לא נתקלו בהתעללות "חמורה מאוד", כלשונו, "אבל גם הזנחה פושעת של אנשים זו התעללות לדעתי. כלב שמוחזק ברצועה ולא יוצאים איתו לעולם, או כלב בלי מחסה מגשם, זו התעללות.

"היה לנו מקרה של כלב מאוד זקן, שקיבלנו תלונה לגביו שהוא נמצא בשדה פתוח כבול תחת שולחן כתיבה בגובה חצי מטר. הוא לא יכול היה לעמוד, ושכב עם זבובים על הפנים ופצעים באוזניים ומים מעופשים לידו. ניגשנו לאדם שזרק אותו שם ושאלנו מה הסיפור, אז הוא אמר שההורים שלו בחו"ל ושהוא דווקא אוהב חיות. אמרתי לו 'בלי הרבה חוכמות, אנחנו מגיעים עוד שבוע, ואני רוצה לראות צלחת מים ואוכל, רצועה יותר ארוכה ולא מתחת שולחן כתיבה אלא בחצר'. אתה נתקל באנשים שאתה לא יודע מה מניע אותם. באנו אחרי שבוע והכלב היה שם בקומה שנייה עם מרפסת מקורה עם אוכל ומים ומצע. בקיצור, 180 מעלות. זה לא בנאדם שמתעלל, אלא מתוך טיפשות, לא יודע איך להסביר את זה. מספיק שאתה בא על מדים ואומר מה שאתה אומר, זה מרתיע. והיו עוד מקרים כאלה. שאלתי את אותו בחור, "לסבתא שלך גם היית מתנהג ככה?". חוק צער-בעלי חיים, אגב, קובע ענישה של עד שלוש שנות מאסר למתעלל בחיה חסרת ישע.

מי המקורות שלכם בשטח? מהיכן אתם מקבלים תלונות?
"כל אדם שמתקשר מאזור השרון למוקד 100 זה מגיע אלינו. אנחנו מקבלים תלונות גם מכל מיני גורמים, אזרחים שמכירים אותנו, אין מצב שאין לנו כמעט תלונות ואין מה לעשות".

איך אתה מסתדר עם העובדה שאכיפת חוק צער בעלי חיים אינו בראש מעייניה של המשטרה?
"אין ספק שבעניין סדרי העדיפויות זה בתחתית של התחתית של התחתית של המשטרה, אבל אנחנו מדרבנים אותה לעשות את זה כי יש לה מחויבות כלפינו, ויש במשטרה אנשים שאוהבים בעלי חיים ומבינים שיש מקום לטפל במקרים האלה".